[גיא בח]

עברה שנת לימודים, ועוד אחת..
הפסקתי לעשות את הנסיעה לפחח שהיה מסבן אותי בטלפון: "כן אני עובד... תיקנתי... כבר אני אמצא לך מכסה..." כמעט שכבר התייאשתי לגמרי.

הבנתי שאם אני לא לוקח את העניין לידיים, האוטו לא יצא משם בחיים (וקחו בחשבון שכל הזמן הזה אני מתנייד בתח"צ... זה היה הרכב היומיומי שלי).

נגמרה שנת הלימודים בתחילת אוגוסט ומאז אני עובד במוסך מדי יום ביומו. כשאני שם לשבת לו על הראש, הפחח עובד ויש התקדמות. גם המכסה שבעבר אי אפשר היה לתקן, פתאום אפשר עם תמריץ של כמה שטרות .

ההתקדמות היתה משמעותית וכיום האוטו קרוב מאד להתנעה הראשונה אחרי שנתיים, וליציאה ממוסך הפחחות (מקווה שעוד השבוע).

ניתן לתמונות לדבר:
(1) המכסה והכנפיים. לא היתה ברירה אלא לבנות אותם עם חומר, מכיוון שלא נמצאו חלקים אחרים. זה לא אידאלי, אבל כשאין ברירה, עושים מה שאפשר.
(2) תמונה קצת יותר מתקדמת, אחרי הרבה שכבות של חומר ושפכטל.
(3) צובעים את מסגרות החלונות ועושים בדיקה לצבע. אפשר להשוות את התמונה הזו לזאת של אותו המקום בתגובה הקודמת. עוד על הצבע- בהמשך.
(4) אפשר להתגלגל לתנור.
(5) שכבה ראשונה של צבע- ירוק בעיניים