הקמפר מטייל בדרכים כבר כמה שנים, וזה מרשים. אבל לאחרונה היה רעש של פיצוצים מהאגזוז, בסגנון של "חור באגזוז".
ככל שהרעש התחזק, גבר החשד שאחד הצילינדרים של ראש שמאל מפציץ משסתום הפליטה ישר לאוויר העולם.
בני, ממרחק של כמה מטרים, כשנפגשנו בבית ינאי, קבע שצריך לבוא אליו לליפט, כי פורט הפליטה של צילינדר 3 לא אוטם לסעפת הפליטה.
אז קבעתי תור לליפט של הד"ר בני אי שם ביהוד, בבוקר יום שישי.
המנוע הוא TYPE4 בנפח 2000, בתצורה של oval port- שזה חרא רציני שייוצר מעט מאוד שנים, ומוזרק מקורי, שזה עוד יותר מצומצם. במסגרת התחזוקה השוטפת כבר פירקתי והרכבתי סעפות פליטה לפחות פעמיים, אבל אף פעם, תחת אילוצים של לשכב מתחת למנוע בחושך, לא ראיתי מה באמת קורה שם למטה, תמיד רק מיששתי את החור. ובבקשה תעזבו אותי מעולם הדימויים שלכם.
כשבני עובד על אחת החיפושיות על הליפט השני, אני פירקתי את סעפת הפליטה. כמובן, רק אחרי שהראש התקרר מספיק, במשך שתי כוסות קפה, כדי שאחד הגוז'ונים לא ייקח איתו מזכרת של אלומיניום מהראש. תבינו, כל פירוק של הסעפת מהראש הוא הימור. האלומיניום כל כך פריך שלא חסר הרבה שלא יישאר חומר מסביב לגוז'ונים שגם ככה הם כבר מוגדלים (בפעם הקודמת במקום לשחק עם אינסרטים ושטויות, חרטתי גוז'ונים שהם מצד אחד 10מ"מ ומצד שני 8מ"מ, באורך המתאים).
ואכן, על האטם של הסעפת בפורט של צילינדר 3 סימני פיח. כלומר - יש שם בריחה.
הבעיה היותר גדולה היא שהחור כולו, נראה כאילו עם השנים הותך בו מספיק אלומיניום כדי שהוא כבר לא ייהיה אובלי, אלא עגול, וקטן יותר מהאטם. בכל הפעמים הקודמות, שוכב מתחת לרכב, לא ראיתי את זה, וההכנסה של האטמים נעשתה במישוש והדבקה. זה נראה רע, ומסביר כמה דברים...
בהתייעצות משותפת נשלף הדרמל, והתחלנו לבנות מחדש את החור בראש, מרחיבים אותו ובודקים עם האטם נחושת עד שהוא נכנס. אני משחיז, בני מגיח לרגע להעיף מבט נוסף - זה חשוב כי כל טעות כאן היא קריטית, וככה מתקדמים לאט לאט. נזהרים. השחזה של יותר מדי - הלך הראש. וראש זה דבר יקר. אנחנו לא רוצים אירוע מתדרדר.
הרכבה.
התנעה.
מפציץ. אפילו יותר ממקודם, עכשיו גם מצילינדר 4.
טוב, יצאתי חמור, לא החלפתי את האטם של 4. נראה לי בסדר.
עוד שתי כוסות קפה. מחכים שיתקרר. מפרק את הסעפת. מחליף אטם.
מרכיב.
מתניע.
מפציץ.
עוד פעם מחכים שיתקרר.. הפעם רק כוס קפה אחת... מפרק את הסעפת... שיט. לא חיכיתי מספיק כנראה. מכירים את ההרגשה הזו של אום שלא נפתח ואז יוצא קל מידי אבל לא חלק, עם מין תחושה כזו של אלומיניום נקרע...??
אז מברז נכנס לפעולה, וגוז'ון חדש שבמזל נשאר לי, עם הברגה מוגדלת.
מדידה של עומק הפורט - בצילינדר 4 הוא 19 מ"מ, בצילינדר 3 הוא 21 מ"מ. מרוב משחקים ובניות - וכנראה אני לא הראשון - הוא עמוק יותר, לא פלא שהוא לא אוטם.
הסעפת עוברת למשחזת סרט, ליישור שני הצינורות לאותו מישור.
כדי להתגבר על ה2 מ"מ המיותרים בני מציע אילתור, ואני מסכים, רק שלא ישמעו על זה בגרמניה... שני אטמי נחושת זה על זה. עובי האטם הוא 2 מ"מ.
בפקולטה לרפואה בוולפסבורג זה לא היה עובר, אבל אנחנו בקליניקה ביהוד. שבמדינת היהודים. במזרח התיכון. אזייתים.
כבר ערב, כל חברי מפגש מועדון החיפושיות מגיעים למוסך של הדוקטור, מקום המפגש האלטרנטיבי לימי גשם, ואני מרכיב את הסעפת בפעם הרביעית היום.
מניעים. וואלה הרבה יותר שקט. עוד צריך לאטום את הפלאנג'ים של האגזוז, אבל זה כבר לא נשמע כמו הפצצה. הצלחה. אחרי שנאטום את הצנרת נדע עד כמה.
אז תודה גדולה לבני - ד"ר באג. מכונאי וחבר, ואיש יקר.
ובשבת נסענו כולנו והקמפר לטעום ב
תחרות הבישול האיטי. טוב, לא לטעום, לאכול. אני לא יודע לבשל, בטח לא לאט. אבל לטעום כן.
לקינוח הכנתי פופקורן, עם האספקה שנמצאת בארון האוכל של הקמפר. אבל לא היה לי נעים אז חיכיתי שהתחרות תיגמר. אחרת הייתי מנצח. אבל היה כיף. שבת ביער. בשביל זה יש קמפר...
הנסיעה עברה בנעימים. ממש מרגישים שנוסף קצת כוח, אחרי הגדלת הפורט. הטמפרטורות בשעון נעימות, ולא צריך להסתכל כל הזמן אם המנוע מתחמם. אולי זה בזכות החורף שהגיע. או בזכות זה שהחלפתי את השעון. מי יודע... צריך לטייל יותר עכשיו, רק ככה נדע.
אסף.
על סעפת פליטה, אטמים, וד"ר אחד
תצוגה לינארית
