באדיבות
טורבו-טק לרכב, קצת תמונות של טורבו לרכב שמראות את מבנהו:
איך טורבו עובד
כפי שניתן לראות המגדש בנוי משתי טורבינות המחוברות ביניהן בציר.
הטורבינה המונעת מקבלת את כוחה מגזי הפליטה של המנוע. הגזים הניפלטים דרך סעפת הפליטה מסובבים את הטורבינה וממשיכים לאגזוז.
הכוח עובר דרך הציר המחבר את שתי הטורבינות לטורבינה המונעת שתפקידה לדחוס אויר למנוע ובכך להגדיל את כמות האויר שהמנוע יונק. לטורבינה זו נכנס צינור ממסנן האויר ויוצר צינור לקרבורטור או במקרה של מערכת הזרקה לסעפת היניקה.
הטורבינות הנ"ל מגיעות למהירויות גבוהות מאוד של כ 160000 סיבובים לדקה ודבר זה יוצר בעיה קשה של קירור, מיסוב ואטימה. במהירוייות כאלה מיסבים כדוריים כמו שכולנו מכירים פשוט לא עומדים בעומס ולכן נהוג להשתמש בתותבים העשויים מפלדות קשיחות מאוד וברמת ליטוש ודיוק מאוד גבוהות.
כדי לקרר ולשמן את התותבים מגדש הטורבו זקוק לכמויות גדולות של שמן ובלחץ גבוה. את השמן הוא מקבל ממשאבת השמן במנוע שמספקת לו כמות של כ 2.5 ליטר שמן לדקה שבהתחשב בגודל הציר שקוטרו נע בין 4 ל 6 מ"מ ברוב המגדשים זו כמות גדולה מאוד. לחץ השמן הינו כ 2.5 BAR .
לאור העובדה שהמגדש מונע ע"י גזי הפליטה של הרכב, ככל שמהירות הסיבוב (סל"ד) והעומס על המנוע גדולים יותר כמות הגזים הנפלטים גדולה יותר והמגדש מסתובב במהירות גדולה יותר.
בסיום נסיעה ברכב בעל מגדש טורבו רצוי להמתין כדקה בסיבובי סרק על מנת לאפשר לטורבינות להאט את מהירות הסיבוב לפני שמדוממים את המנוע ומפסיקים את אספקת השמן.
בברכה - רפי לין
טורבו לרכב
תצוגה לינארית
